רקע ועובדות
התובעת, חברה לאספקת שיש, קיבלה לפקודתה שיק מספר 500814 על סך100,000 ש"ח שמועד פירעונו היה 10.9.00. השיק נמשך על ידי חברת "אהבה- אריה הופמייסטר בניה והנדסה בע"מ" [להלן: "החברה"]. על השיק מוטבע בהדפסה הכיתוב "למוטב בלבד" אשר נמחק ולידו חתימת החברה ללא חותמת ובסמוך למילים "שלמו ל" הוספה המילה "פקודת" בחתימת החברה ללא חותמת.
השיק הופקד על ידי התובעת אצל הנתבע אך לא כובד בטענה "חסרה חותמת בצד התיקון".
משלא נענתה החברה לבקשת התובעת לפירעון השיק, הוצג השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וננקטו כנגד החברה הליכים אשר לא צלחו.
לטענת התובעת, כיוון שהשיק לא סוחר לצד ג' אלא הופקד על ידי המוטב עצמו, דהיינו התובעת, אין כל משמעות לתיקון הנטען ולמחיקת המילים "למוטב בלבד", כיוון שהמשמעות של הכיתוב "למוטב בלבד" הינה שהשיק יופקד אך ורק לחשבון המוטב וכך נעשה. בנוסף, ביום פירעון השיק ומועד הפקדתו היו בחשבון החברה אצל הנתבע כספים וניתן היה לפרוע אותו. לכן, לטענתה, הבנק התרשל באופן חמור, לא פעל במיומנות והתעלם מהעובדה שלתיקון לא הייתה כל נפקות והמדובר בתיקון טכני שיכשיר את השיק להעברתו לצד שלישי, דבר שבפועל לא נעשה.
מכיוון שלטענת התובע הבנק התרשל וגרם לה נזק, היא עותרת לחייבו בתשלום הסך של 100,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
לטענת הנתבע - הבנק, מעבר לעובדה שהתביעה הוגשה בשיהוי רב וחודשים ספורים בטרם התיישנה, מה שגרם לבנק נזק ראייתי, הרי שגם לגופו של עניין דין התביעה להידחות כיוון שמרגע שבוצע תיקון על גב השיק עליו להיעשות בצירוף חותמת החברה וכדין הבנק סירב לפרוע אותו.
לטענת הנתבע, התובעת לא עשתה דבר להפחתת נזקיה, לא פנתה אל החברה מיד כשסורב השיק כדי שזו תוסיף חותמת בצד התיקון ולא עשתה דבר כדי לפרוע את סכום השיק בהתאם לעסקת היסוד.
דיון
המחלוקת הינה האם היה על הבנק לפרוע את השיק במועד פירעונו, כאשר אין חולק כי מפקיד השיק הינו המוטב ואין חולק כי השיק לא סוחר לצד ג'.
לטענת הבנק, הסירוב היה כדין כיוון שהינו מחויב על פי תקנות המסלקה, שכל תיקון יהיה בצירוף חתימה וחותמת החברה. לטענתו, אין רלבנטיות לעובדה שהתיקון אינו מהותי ולכך שממילא השיק הופקד לחשבון הנמשך ולא לחשבונו של צד ג', כיוון שבכל מקרה של תיקון שלא נחתם כראוי, מחויב הבנק לסרב לכבד את השיק. מה עוד, שמדובר בתיקון מהותי המבטל את הגבלת הסחרות. לגרסתו, הבנק בו מתנהל חשבונו של מושך השיק, בבואו לבדוק את כיבודו ופירעונו, אינו יודע לאיזה חשבון הוא הופקד, ולכן הוא החזיר את השיק מבלי שכובד. עוד טוען הבנק, כי חשבון החברה המשיך לפעול ונמשכו ממנו שיקים לאחר מועד צירוף השיק נשוא תביעה זו.
מנהל התובעת בחקירתו ובתצהירו, העיד כי תמורת השיק ניתנה במלואה לחברה וכי ניסה לקבל את חותמת החברה לאחר שהשיק סורב, אך מנהלה טען שהשיק הופקד על ידי מוטב השיק ואין כל סיבה להוסיף את החותמת, ובהמשך לא ניתן היה לאתרו לאור קריסתו הכלכלית.
יוסי ישעיה, מנהל בבנק, העיד בפני כי כאשר קיימת הגבלת סחרות והשיק מסוחר לצד שלישי אך סורב בגלל הגבלת הסחרות, הצד השלישי אינו אוחז כשורה ולכן הבנק אינו רשאי לקבל שיק כזה מצד ג'.
לגרסת הנתבע בסיכומיו, חובתו לסרב לכבד את השיק במקרה כגון זה, הינה חובה קטגורית, אשר אינה נותנת לו כל שיקול דעת וגם העובדה שהשיק בפועל לא הוסב, אלא הופקד לחשבון התובעת אינה רלוונטית, כיוון שהבנק הנמשך אינו יכול לדעת אם השיק הופקד לחשבונה של התובעת או לא.
אין מדובר בשיק שאינו תקין על פניו, יש התאמה מלאה בסכום בין המספרים למילים, אין מחיקות ותיקונים בשם מוטב השיק ו/או במועד פירעונו.
מחיקת המילים "למוטב בלבד" לוותה בחתימה ללא חותמת המושך, מה שפוגע בהעברת השיק, באמצעות הסבה לצד ג', אך לא פוגמת בכשרותו של השיק ובבעלותה של התובעת בשיק.
בבש"א (רח') 3308/06
עדיר מטאור בע"מ נ בנק הפועלים בע"מ, נקבע:
"לא סחיר" על פי סעיף 7(א) לפקודה מובנו לא עביר. העבירות עשויה להינטל משטר במפורש ("מלים האוסרות העברתו") או על דרך פרשנות ("כוונה שהשטר לא יהיה עביר").
זאת לעומת שיק המשורטט במלים: "למוטב בלבד", אשר אינו עביר ואף אינו טהיר ועל גבייתו להתבצע באמצעות בנק בשל השרטוט. במקרה זה, הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר, ולזכאות שטרית עצמאית. הבנק הוא שלוח. הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב
בשיק.
כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה. הוא מבקש כי הנפרע - והנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק.
החזקה היא, כי שטר הוא עביר, והנטל להוכיח את היעדר העבירות, רובץ על הטוען.
וכן, במקרי ספק או במקרים גבוליים - גובר יסוד הסחרות (העבירות והטהירות). (ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(4) 498).
"בעניין של שטרות השיקול המכריע הוא צורתו ותכנו של השטר הגלויים לעיני הכל... כאשר בית המשפט ניצב בפני מקרה גבולי, נקודת המוצא צריכה להיות, שההיסב הוא "רגיל" וכי מטרתו הייתה להעביר קניין מלא בשטר ולחייב את הנסב על פיו." (ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פ"ד לט(3) 113).
יצויין, כי דעת המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק בפרשת ציטיאט, הייתה כי גם שיק המשורטט "למוטב בלבד" הינו עביר,
אלא שמכוחה של ההערה "למוטב בלבד" נשללת האפשרות לזכות על פיו בזכות טובה מזכותו של הנפרע: כלומר, הוא עביר אך אינו טהיר."
בפרשת ציטיאט נקבע כי:
"
שיק המשורטט "למוטב בלבד" לשיטתי- אינו עביר. ממילא, הוא אינו טהיר. גביית השיק חייבת להיעשות באמצעות בנק בשל השרטוט, אולם הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר ולזכאות שטרית עצמאית. הבנק הוא שלוח. הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק. הבנק הוא "אוחז" בהיותו נסב של השטר. הנפרע-המוטב חתם על השטר גופו חתימת היסב ומסר את השיק לבנק (סעיף 31(1) לפקודת השטרות [נוסח חדש]).
בעלותו של הנפרע בשיק כפופה לסייג העבירות. הא אינו יכול להעביר את זכאותו לצד ג'. מכאן שהוא אינו יכול למשכן את זכותו השטרית כלפי המושך כבטוחה (סעיף 3(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967). אין בהגבלות הסכמיות אלה כדי לשלול את בעלות הנפרע בשטר...
כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה. הוא מבקש כי הנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק. השיק נושא הדיון נופל בגדרו של סעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] -"שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר"...